הימים הנוראים נעים במהלך שבין כסה לעשור, בין ראש השנה ליום הכיפורים, כשביניהם מחברים ימי התשובה ושבת שובה. יחדיו הם מציבים את האדם בעמדת הפתיחה לקראת השנה החדשה ומבטאים את התבוננותנו לאחור, אל מעשינו שבעבר, ואת מבטנו המופנה אל עבר העתיד, אל הכרעותינו ומעשינו בשנה הנפתחת. מה משמעו של מקצב זה? מה תורם לנו היחס המיוחד השורר בין ראש השנה שבראשית התקופה ליום הכיפורים שבסיומה? לחצו כאן לקריאת המאמר המלא
מהן 'הסליחות'?
הרבה דליה מרקס
'יענך ה' ביום צרה' (תהילים כ). היה דוד יודע שעתיד בית המקדש להיות חרֵב וקרבנות בטֵלין בעונותיהן של ישראל והיה מצטער על ישראל, ואמר (הקב"ה): בשעה שהצרות באות על ישראל יעמדו לפני באגודה אחת ויאמרו לפני סִדרי סליחה ואני עונה אותם. (סדר אליהו זוטא, סוף פרשה כג).
חשבון נפש, היטהרות והתכוונות הם מן המעשים העומדים ביסוד סדר היום של אדם דתי, העומד בתפילה מול בוראו. אחד הביטויים המזוקקים והמרוכזים של אלה הן הסליחות. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא
"וּבְעֵת כַּעַסְךָ שָׁכַחְתָּ עוֹשֶׂךָ" - המרחב בין כעס לסליחה
הרבה תמר דבדבני
"אמר רב יהודה אמר רב : כל המתיהר, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא - נבואתו מסתלקת ממנו. ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם הוא - חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו." [בבלי, פסחים סו ע"ב]
יוהרה היא רגש ממלא. אדם יהיר הוא אדם שכל כולו הוא ואין בלתו. כל בני האדם נבראו בצלם, וכל אחד מאתנו יחיד ומיוחד, עולם ומלואו. היוהרה מנכיחה תחושה זו כלפי עצמנו ומשכיחה את נכונותה לגבי אנשים אחרים: אני עולם מלא "ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו" [תהלים צ,ו], ואילו אחרים כחציר נדמים בעיני "בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש" [תהלים קג, טו]. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא
תשובה, סליחה והתחדשות החיים, מבט על המחשבה היהודית המודרנית
הרב יהוידע עמיר
רעיון התשובה הוא אחד מאבני היסוד של המחשבה היהודית הדתית לדורותיה. תולדותיה של תרבות זו והמרחב הגדול של הזרמים המתפתחים בתוכה מציינים גם את המשמעויות השונות הניתנות לרעיון זה, את השלכותיו על חיי המעשה ועל הפסיקה ההלכתית ואת האופן שבו הוא מתפקד בהשקפת העולם שמעצבים הוגים יהודיים בני דורות שונים.
במקרא הוא מופיע בעיקר בהקשרה של הברית שבין האל לעמו. ביסודה של ברית זו עומדת מחויבות הדדית של העם ושל האל. העם מחויב לקיים את צו האל וללכת בדרך הישר. ואולם, לעולם שמורה בידו האפשרות לבחור ברע, להפר את הצו ולהשחית את דרכו. מצדו של האל, עניינה של המחויבות, שהברית מעגנת, היא ההשגחה המיוחדת על ההיסטוריה של עם ישראל. האל מחייב עצמו לפעול בהיסטוריה על פי מעשי העם. אם העם יבחר בטוב הוא יהיה מוגן מכל רע בכל מישורי החיים; אם לאו, יעניש אותו האל בעונשים מעונשים שונים. חשוב להדגיש, שהן השכר על המעשה הטוב והן העונש הכבד על המעשה הרע, נתפסים כחלק מן היחס הייחודי שבין האל לעם, יחס שהברית מייסדת. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא
האם הסליחה היא אפשרית?
הרבה דליה מרקס
צריך שניים לתהליך הסליחה – מבקש הסליחה והסולח. ואולי ניתן להוסיף גם שותף שלישי, האלוהים, זה העושה בחסדו את תהליך הסליחה אפשרי. סליחה היא עניין דו מסלולי – זוהי פעולה בין-אישית המתקיימת בין שני אנשים, והיא נעשית באמצעות אמירת מילים - האחד מבקש סליחה ורעהו מעניק אותה. אבל סליחה, מתן סליחה הוא גם תהליך אישי, פנימי, רפלקטיבי, עתים מתמשך ועתים נעשה מתוך התנגדות פנימית. לעתים, גם כשאנו יודעים שראוי לסלוח, אנחנו מוצאים את עצמנו מתקשים בכך מאד. לחצו כאן לקריאת המאמר המלא
"שערי תשובה אינם ננעלים?" - דברים שמעכבין את התשובה
הרבה אלונה ליסיצה
שיעור על הדברים המעכבים את התשובה, על פי הרא"ש והרמב"ם. השיעור כולל מקורות ושאלות מנחות. לחצו כאן להורדת השיעור
