שני ימי מאבק באִי צדק, שניהם קשורים בנשים, נציין השנה בחודש אדר: יום העגונה הבינלאומי (תענית אסתר, 25.2) ויום האישה הבינלאומי (כב באדר, 8.3.2010). יום האישה הבינלאומי נקבע בעקבות הפגנות שקיימו פועלות טקסטיל בניו יורק בשמונה במארס בשנת 1857. הנשים מחו כנגד שעות העבודה הארוכות, השכר הזעום ותנאי העבודה הירודים. מתוך סולידריות עם מאבקן הלך היום והתמסד, הוא צוין בחגיגיות רבה במיוחד בברית המועצות לשעבר כ"יום האישה העובדת ההירואית", ועד היום הוא חביב בקרב יוצאות חבר העמים (ונחזור לכך בהמשך). בשנת 1975 הפך יום האישה ליום רשמי של האו"ם וכיום הוא מצוין במדינות רבות, כולל בישראל.
יום העגונה הבינלאומי לעומת זאת, הוא יום יהודי באופן מובהק, מפני שגירושין הלכתיים אינם יכולים להיות מוכרזים על ידי בית המשפט ואינם יכולים להתקיים בלא נוכחות הבעל (או שלוחו) ובלא הסכמתו. יום המאבק למען זכויותיהן של העגונות נקבע בשנת 1995 ביום תענית אסתר, בקריאה ציבורית להתיר את הנשים הכבולות במערכת נישואין שאינן רוצות בה. יום העגונה אינו מפורסם עדיין די הצורך (בארץ כבתפוצות) אך פרופ' אליס שלוי, ממייסדות קואליציית עיקר למען עגונות ומסורבת גט, סיפרה לי, שהוא צובר תאוצה בציבוריות הישראלית, לדוגמה, יש נשים שבדרך כלל אינן מקיימות מצוות אבל מקפידות לקיים יום צום ותענית ביום הזה.
אף על פי שבמבט ראשון נראה כי יום האישה הוא כלל עולמי וחובק כל, ואילו יום העגונה קשור רק לנשים יהודיות שקשר נישואין אומלל עיגן אותן, בכל אחד משני הימים הללו טמונה משמעות כפולה: כלל אנושית מזה ולאומית יהודית ישראלית מזה. התאריך של כל אחד מהם נבחר בקפידה ומשלב בתוכו עבר והווה, מסורת וחידוש. בעוד שיום האישה נסמך על אירועים מן התקופה המודרנית, נקבע יום העגונה בעקבות סיפורה הקדום של אסתר המלכה, הקֶשר בין סבלן של העגונות לסבלה של אסתר הוא ברור ומובהק. לכן, נשים יהודיות בנות זמננו בחרו להעלות על סדר היום הציבורי והדתי כאחד את נושא העגונות באמצעות הענקת משמעות נוספת ליום עתיק זה.
אך היה גם מי שסברו שלא רק ליום העגונה אלא גם ליום האישה הבינלאומי יש קשר אינטימי ומיוחד לחג הפורים, גם אם הוא מצוין לפי הלוח הלועזי. הדבר אינו מתמיה כל כך - הסמל של פורים והדמות העיקרית בו היא אישה, אסתר, הדורכת על דפי המגילה ועל מרבדי ארמונו של אחשוורוש לראשונה כ"יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה" (אסתר ב, 7), זו שמתייחסים אליה כאל אוביקט, אישה שתוקה, שֶגם כששואלים את פיה, היא אינה עונה ("אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ", שם, 20) אך מסיימת את הסיפור כגיבורה רבת עוצמה המשכילה להציל את עמה. העצמתן של נשים, הנכחתן והשמעתן הן הן מטרותיו של יום האישה. זאת ועוד, פורים מציין את הרווח וההצלה של היהודים מאיום השמדתם בשל יהדותם, ועל כן ראוי לו שיציין מחויבות לגורמים מוחלשים ופגועים בחברה. לעתים חל באדר גם יום המאבק הבינלאומי בגזענות, שנחוג ביום השיוויון בין היום והלילה 21.3.
אבל היו גם אחרים שקישרו את יום האישה הבינלאומי לחג הפורים, ואלה לא היו בני ברית... חברתי הרבָּה אלונה ליסיצה תרגמה לי מאמר אנטישמי רוסי, שכתב פרופ' לפילוסופיה של הדת אנדריי קורייב במוסקבה, ובו מואשמים מנהיגים קומוניסטים יהודיים (והיו לא מעטים כאלה), שֶיצרו את יום האישה במודע בסמוך לפורים, ועל ידי כך הכריחו כביכול את כל העמים לחגוג את החג הזה. כשחיפשו המהפכנים בברית המועצות הצעירה יום שיציין את גבורת הנשים היה להם טבעי להיזכר בתולדות עמם, ואכן בשנת 1917, חל השמונה במארס בדיוק בחג הפורים, יד באדר התרע"ז:
"הייתה זו אסתר שהצילה לפני מאות שנים את עמה מהרודן. לכבודה חוגגים כל שנה את החג העליז ביותר של היהודים... לא היה נוח לשנות בכל שנה את תאריך החג המהפכני (כך שייקבע על פי הלוח העברי), זה היה יותר מדי גלוי. לכן החליטו לנתק את החגיגות לאישה ההורסת מחג הפורים ולקבוע אותן בשמונה במרץ בכל השנים, בלי קשר למחזוריות הירח, ולקרוא לעמי העולם להלל את האישה הלוחמת, להלל את אסתר. במילים אחרות, לאחל 'חג פורים שמח' אפילו בלי לדעת על כך" (תרגום חופשי הרבה אלונה ליסיצה).
המאמר האנטישמי טוען שהיהודים יצרו את יום האישה בסמוך לפורים ככיסוי לחג שלהם, וכאמצעי הטעייה מתוחכם (נו, יהודים או לא?!) שגורם לרוסים לחשוב שהם חוגגים משהו ראוי, כיום האישה, ובעצם הם חוגגים את השמדת העם הפרסי על ידי היהודים. ומי יודע, אולי הרוסים, הם הבאים בתור... התוכן האבסורדי של המאמר אינו זוקק תגובה אבל מעניינת העובדה שיום האישה הבינלאומי נקשר בתודעת הכותב לחג הפורים ולגיבורתו, אסתר המלכה. צורת החשיבה המדרשית של המאמר שצוטט כאן אינה שונה באופן עקרוני מהחשיבה שקישרה בין צרתה של אסתר וצרתן של העגונות.
אך מה יהודי ביום האישה עצמו, שהוא יום בינלאומי ותאריכו נקבע על פי הלוח הכללי? להבנתי ביום זה באה לידי ביטוי הדרישה היהודית המתמדת לצדק. כל מאבק על זכויותיהם הנחמסות של בני אדם הוא מאבק יהודי. אין זה פלא שנשים וגברים יהודים עמדו ועומדים בחזית המאבק הפמיניסטי, כמו שהם עמדו ועומדים בחזית מאבקים רבים למען זכויות אדם והכרה בצלם אנוש.
כמו האל היווני יאנוס, ששתי פנים לו והן הפוכות זו לזו, לחג הפורים יש פן נכמר המציין סבל וחרדה קיומית ופן החוגג מאבק וניצחון. כמוהו גם הפמיניזם, צד אחד שלו חרד לסבלות הנשים ונלחם על זכויותיהן וצד אחר שלו קורא לביטוי יצירתי שלהן ולהעצמתן. כאלה הם גם שני הימים שבהם עסקינן כאן - יום העגונות הבינלאומי מציין את סבלן של נשים הכבולות לקשר שאין בו אהבה וחמלה ואת קוצר ידה של המנהיגות הדתית לסייע בעדן, ואילו יום האישה הבינלאומי מסמל את המאבק של נשים לשיוויון זכויות, את כוחות החיות ואת היצירה הנשית.
המאמר פורסם לראשונה באתר בית אבי חי ומופיע כאן באדיבותו
הרבה ד"ר דליה מרקס מלמדת בהיברו יוניון קולג' – מכון למדעי היהדות
.png?id=7913050){kind=small}